#05
מסגרת
10 יוצרים | 240 שעות | 10 יצירות
1. מסגרת
יעל סגל
2. ריקוד מעגלי
שני דגן
3. עקבה
יואב עינהר
4. פוזוקוב
יואב קלי
5. אני חושבת על בועות
יודית אונגר
6. Bubble
דניאל אלון
7. כלירלי/clearly
ג׳ויה ג׳וי
הצנצנת,
כלי קיבול יפיפה,
גם הראש,
נמצא בתוך,
היום
עננה רעננה.
אחרי התאריך,
הכל יהיה הזרת,
אנטיפתי רק ההפך.
כולם
יתחבקו-מתחבקים
כולם
יתחלקו-מתחלקים
מנגו,
שכנים מחוברים
זה, זו, זו, זה,
יד אחת בזרת
השניה באלוהים.
8. והיא סופרת, מאגודל ועד זרת
הילי לנגר
1, 2, 3, 4... 41, ארבעים ואחת מדרגות ועד מאה פסיעות מדודות. הנפש רוצה אויר אז הגוף מפגין הדדיות ויוצא החוצה. אמה-מה, העלילה הסתבכה והנה מצאת עצמך בפגישה צפופה עם הבל פיך, קפה מעושן מהול במתוק חמוץ של פתיבר ומיץ מנגו, עדות בועטת לתענוגות השחר.
את מסתכלת שמאלה, ימינה, שוב שמאלה וחוצה. ספות עזובות משתזפות בקרנות הרחוב, אריזות מסכי טלויזיה חדשים וגדולים גולשות אל הכביש. ניקיון פסח הגיע מוקדם השנה, כך אומרים, והשכנים? התחדשו. לבטח ספונים הם כעת בביתם, מפליגים-מפליגים, ובאופק מהדורת הערב. נדרשת סבלנות עיקשת בכדי להיות אזרח צייתן ברגעים אלו, סבלנות המתאפשרת בעיקר בזכות ספות נוחות יותר, יותר - רכות, מרופדות ספוג שזוכר דופי ישבן וגב קפוץ...
בצעד הארבעים ותשעה את פונה לרחוב העצמאות -אפשר לראות לך בעיניים שאת מחייכת- "דווקא יש בזה צדק פואטי", את אומרת – "כל המלחמות וההקרבות, הרי כולן למען הפרחים. ראי איך הם רוקדים בשקיקה על איי התנועה, רוקדים – רוקדים".
..67, 68, 69– נייניינייניי. העיניים מתפסות מעלה, מחפשות תכונה להישען עליה. בין המרפסות בחורה צעירה מורידה כביסה מהחבל ושוכחת חולצה שחורה. בגג הדירה מעל מתנוסס לו בגאון דגל הליכוד ועל אותו גג במרחק בטחון, משתופף לו, כאילו נבוך, דגל המדינה- גם הוא בכחול ולבן. "מדהים! מישהו עלה פה על טרנד שיווקי שפשוט מסרב להרפות."
להרפות . . .92, 93, 94 - סירנות אמבולנס דורשות תשומת לב, הכלב מושך, את נתקלת בתמרור. בטעות, את הקסדה שכחת בבית. מרימה מבט בבוז והנה הכרזה הנצחית "יחי המלך המשיח"- תמונה של הרבי מלובביץ' ז"ל. המשיח מת, ועדיין יש שמאמינים בו.
במה את מאמינה?
-"מספיק. עכשיו בית."
אחת, שתיים, שלוש, ארבע... שלושים - יד לוחצת אצבע, אגודל ועד זרת. ממש כמו תינוק שאוחז באצבעות של אבא, את שוב מחייכת. זוכרת כשהיינו ילדות ועוד שיחקנו בבובות? ציירנו פרצופים על האצבעות ובנינו מבצרים משמיכות, ספרנו את הצעדים עד שנהיה כבר "גדולות". ועכשיו תחושה מוזרה, כמעט של בגידה, הזדחלה אל מתחת לשמיכה. כי הנה, באותה מהירות בה מתחלפת מחשבה, את מבינה שכל ניקיון הוא סוג של פעולת מריחה. וכן, אולי את מתחרטת על אותם רגעים מבוזבזים של שטיפת הריצפה.
הם אומרים- בשביל לכתוב צריך לקרוא, בשביל לדבר יש להקשיב, חייבים לאכול בשביל לגדול...- אז עכשיו אוכלים. ואת נזכרת בסבתא זלדה שגידלה את אמא, שהאכילה והכילה, ואז בזלדה המשוררת שבפירוש הטביעה חותם ישבנה בספינה כלשהי כשכתבה על - "השקט של ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם". ואת הולכת מפויסת למיטה, מקפלת את דאגות היום, מתכסה ומתכנסת אל "השקט הזה של ה' לי, לא אירא מה יעשה לי אדם. השקט הזה של ה', לא אירא מה יעשה לי אדם. השקט הזה של ה' ".
101, 102, 103, 104. . .
-היא שואפת ו נושפת-
בהיכל אחר
9. האישה שליבה פרח מתוק
שני אגוזין
במרכז הגריאטרי, יש דיירת בשם זלדה, בת 93 במותה.
באותו הבוקר, בפינת הטלוויזיה, זלדה הביטה בדייר שתמיד ישב לצידה. עיניו היו מרוכזות במכשיר הטלפון המרובע שהנכד הביא לו במיוחד במיוחד השבוע. הוא ניסה ללחוץ על המכשיר בזמן שנשמע ממנו צלצול עם תמונה, אך התמונה כבתה והמסך הפך שחור, הוא הביט בזלדה במצוקה 'את מבינה בזה?' זלדה התקרבה והסתכלה היטב, אך כל מה שראתה זה את בבואתה במראה השחורה, היא נגעה בבואתה ובלי משים המסך הואר ואצבעה לחצה על ציור קטן שנפתח למסך כחול עם שלל תמונות 'זה?' היא שאלה את הדייר שהביט בה חזרה בשאלה. 'חכה, אני אקרא ליוסי'.
זלדה אחזה בהליכון, וצעד, צעד, צעד, צעד, הלכה, צעד, למקום מושבו של יוסי.
יוסי, איש התחזוקה פותר כל בעיה.
כמו תמיד הוא ישב על ספסל הבטון, זלדה מזהה אותו לפי הכיפה השחורה שעל ראשו ומתקרבת בצעדיה הקטנים.
'בוקר טוב זלדה'
'בוקר טוב יוסי'
'למה יצאת?' 'רציתי שתבוא לעזור לו'. השתהתה. 'לי'
'מה קרה?' זלדה הביטה על המסכה הירקרקה שכיסתה את פיו, היא לא ראתה את שפתיו זזות כשדיבר, לכן חשה בפניה שלה. 'אני לא זוכרת'
'בואי שבי זלדה' זלדה התיישבה לצידו ושוב הביטה בו. 'יוסי, ספר לי מה קורה בעולם עכשיו, אתה כל בוקר מספר לי ואני שוכחת, אני מצטערת', יוסי נראה קצת חסר סבלנות אבל כשהביט בה חייך ברוך, בכל זאת קיצר במילים 'יש עכשיו איזה וירוס בעולם, מחלה כזו, אנשים לא עובדים, צריכים להישאר בבית' זלדה הביטה בו בסקרנות 'תמשיך יוסי'. יוסי לקח נשימה גדולה 'אבל אין לך מה לדאוג, אומרים שבליל הסדר המשיח יבוא והכל יהיה טוב'
'אה משיח?'
'כן בעזרת השם'
'יוסי, אני אספר לך משהו... אני כבר ראיתי את המשיח, הוא כבר הגיע'
יוסי הפנה את מבטו אליה, עיניו מרחמות, זלדה החזירה לו מבט תקיף שרק קמטים יכולים להעצים 'הוא כבר הגיע פעם, שכה יהיה לי טוב, אנשים שכחו'. מבטו של יוסי הלך אל רגליו שלו, הוא הוריד את המסכה מפיו ונשם לצד השני. זלדה הביטה אל רגליה שלה.
לרגע קט, זלדה שכחה איפה היא, מי היא ומה השנה, היא יכלה לחוש כלואה בגופה הקטן והשברירי, בכל זאת אחזה בהליכון. קמה.
צעד. צעד. צעד. צעד. צעד. צעד. 72 צעדים כבירים, צועדת ומביטה בבני דורה הקשישים האבודים.
עוד צעד אחד אמיץ. היא עזבה את ההליכון, נשענה בגבה על גזע עץ הפיקוס בגינת בית האבות, החליקה עד שהתיישבה על האדמה.
ידה ליטפה את האדמה שהתחממה מהשמש. פניה ריצדו עם קרני האור מבעד לעליו של העץ. היא לפתע הריחה את פריחתו של עץ לימון רחוק.
חודר לטעם מתוק של הרוק שלה עצמה.
היא לחשה לאדם היחיד שיכל להאמין לה, היא לחשה ורק היא שמעה 'המשיח כבר הגיע מזמן. הוא לא איש, לא חיה, לא צומח ולא שלט בפינת רחוב. הוא רק תחושה, רחוקה ומוכרת שהחיים מתחדשים... ברוח רעננה'
-סוף-
10. Sweet Flower Heart Lady Theme
אמיתי מן
יצירה זו נועדה ללוות את היצירה הקודמת. לחצו על פליי וקראו את היצירה שנית, בעיניים חדשות.
- היוצרים.ות -
יעל סגל