#11
כישלון
10 יוצרים | 240 שעות | 10 יצירות
1. מחדש
רוני רוזנבאום
2. All the Missed Opportunities
עדי טרודלר
ואז, אחרי 27 ימים שבהם לא יצאתי מהבית, החלטתי לרדת למטה, לנשום קצת אוויר חדש, לראות אם משהו השתנה בשכונה (שום דבר לא השתנה).
בתיבת הדואר היתה מעטפה. חשבתי על ר. אולי הוא שלח לי מכתב מאמריקה?
Dear Adi,
הוא יכתוב.
Remember when we went out to eat and this old lady walked into the restaurant and sold flowers and I bought a red rose for you from that lady? I really wanted to kiss you that night, but I didn’t.
הוא יגיד.
ואני אחייך לעצמי. איזה פספוס, אחשוב. כמה חבל. כמה שזה לא משנה כבר. אני לא מי שהייתי פעם, אני כבר במקום אחר בחיים, טוב יותר.
אבל זה היה סתם חשבון חשמל.
3. מרחקים קרובים
אורנה אורן יזרעאלי
4. אמא
רותם דימנד
5. חלמתי עליך אתמול בלילה
שחר אבנט
6. חלמתי עליך אתמול בלילה
בר אליקים
"חלמתי עליך הלילה, זה היה קשה. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהתראינו"- זהו שמו הארוך והמוצדק של סרטה הראשון והמופתי של אליקים בו היא גם מפציעה על המסך בתפקיד הראשי. אליקים מתגלה כאוצר לקולנוע הישראלי והבינלאומי. החל מהתסריט הגאוני והבימוי הבלתי מתפשר אליקים נותנת תצוגה מפעימה וחד פעמית. היא שואבת אותך כמו סופה כאילו הושיטה יד דרך המסך תפסה לך בחולצה ומשכה אותך פנימה איתה למסע. אליקים שמעולם לא למדה קולנוע בחרה לקפוץ למים הגדולים וללמוד תוך כדי עשייה וכולנו צריכים להגיד על זה תודה. מזל שנתנה לעצמה הזדמנות וחשפה אותנו לנוכחות הייחודית שלה כיוצרת ושחקנית, ובנינו לא ברור איך אף במאי טרם נגלה לכשרונה.
"חלמתי עליך הלילה, זה היה קשה. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהתראינו" זהו שמו הארוך והמתיש של סרטה הראשון של אליקים. סרט מיותר, מסובך ומדכא. תסריט מיושן, בימוי מחופף שיאה לאחת שמעולם לא למדה קולנוע באופן רציני. אליקים החמירה לעשות כאשר ליהקה את עצמה לתפקיד הראשי ויש לומר שהופעתה היא אחת הגרועות שנצפו על המסך. לא פלא שמעולם לא ליהקו אותה עד כה וחבל שלא השכילה להסיק מזה את המסקנות הנחוצות. היא מספרת סיפור של אישה שעושה כלום בשביל לצאת ממעגל הקורבנות – התקרבנות בו היא לכודה. זוהי אזהרה מקרב לב שלא תבזבזו על אליקים את הזמן ואת הכסף ותמנעו מהסבל המדבק שהיצירה והנוכחות שלה מביאות איתן לעולם.
"חלמתי עליך הלילה, זה היה קשה. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהתראינו" – זהו סיפור על בחורה שחלמה להיות שחקנית גדולה, או יוצרת. כותבת או דוגמנית או סתם מישהי מפורסמת. היום זה ברור לה שזה כבר לא יקרה, שהיא פספסה את הרכבת, שיכלה יותר. היום היא מודה שהיא רק רוצה שקט במוח ושלווה לפרוח בלי שיהיו לה הקולות הנוראים של מה יגידו ומה יגידו ומה יגידו.
זה סיפור על איזה בחורה שהיתה כותבת פעם טקסטים ארוכים על גבר שזיין לה את הצורה ואת הלב, שהוא בלה בלה בלה רע ובן זונה. היא דווקא הייתה טובה בדימויים, בדימומים. הייתה שצף קצף של ביטוי מדויק ומשויף הייתה צעירה, פועמת רוטטת ומרטיטה.
חבל שהיום היא כותבת על איזה חברה שילדה ילדה ואמרה לה שהיא לא מספיק נדיבה.
זה סיפור על בחורה אמיצה שהיתה אומרת לבנים ״חלמתי עליך הלילה״ כמשפט פתיחה.
היום היא אישה, היא כבר לא בחורה, שיש לה יותר מידי דברים במגירה שהיא לא אמרה, יש לה בן זוג טוב לב וזוגיות נעימה. בית יפה ותכף חתונה.
זה סיפור על אישה שפעם הייתה חולמת על הגבר הבן זונה, כי התגעגעה אליו נורא. הייתה מבקשת לחלום עליו לפני השינה. פעם היא סיפרה חלום שחלמה - "אני בגינה של הבית שלנו במושב, ואני עירומה ועומדת ליד המנגל שלנו ומכינה נקניקיות ענקיות, שלא דומות בכלל לזין הקטן שהיה לו, ולרגליי שוכבת הכלבה שלו בנחת ומלקקת את עצמה. הוא בחצר לבוש בבגדי עבודה עם כפפות של גננים ושקית זבל גדולה ירוקה אטומה אוסף כמויות אדירות של זבל שמפוזר בגינה. כשהשקית מלאה הוא קושר אותה מסתכל עליי וצועק לי – אני נכנס הביתה לזרוק את זה – ואני מסמנת לו אוקיי. הוא נכנס הביתה ואני לבד בחצר עירומה מכינה נקניקיות ענקיות שבכלל לא דומות ל.., חושבת רגע אם לרצוח את הכלבה ולברוח או לברוח בלי לרצוח. אני לוקחת ביד נקניקייה רותחת זה בוער וחם לי בידיים, אני נותנת לכלבה את הנקניקייה, מלטפת לה את הראש ואז בורחת. אני רצה ברחוב של הישוב שלנו עירומה, יש לי גוף יפה ועור חלק, המכות הם רק בפנים, לצידי מדשאות פורחות, ג'יפים חונים, בתים יפים. ואני סוף סוף חופשייה."
כשפנינו אליה לאחרונה, ושאלנו על מה היא חולמת היום היא אמרה "אני חולמת בעיקר על החברה שלא רצתה להיות חברה, בחלום אני נתקלת בה שוב ושוב ברחוב- אני הולכת על מדרכה אחת והיא הולכת על השניה שמעבר לכביש עם עגלת התינוק שלה, והיא צועקת לי "בר בר - גם את לשם?" ומסמנת על מורד הרחוב. ברור שאני לשם - אבל בראש אני אומרת לעצמי אין מצב שאני הולכת איתה את כל הדרך הזאת וממציאה שאני חייבת לעבור קודם בדירה. היא מחייכת חיוך ענק ומתבאסת וצועקת ״טוב אז ביי!״ ואני אומרת ביי וכועסת על עצמי שאני הולכת לעשות עכשיו סיבוב ענק ופאקינג לאחר רק בשביל לא לצעוד עם האישה הזרה שהיתה פעם חברה."
שאלנו אולי יש חלום קצת יותר עסיסי, יותר מעניין יותר עכשווי ולהפתענו היא אמרה "כן כן, במקרה הלילה חלמתי שחברה שהיא עדיין חברה, ובן זוגה, פרסמו סרט פורנו של שעתיים וחצי. וזה היה נורא"
"חלמתי עליך הלילה, זה היה קשה. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שהתראינו"- זה סיפור על אישה שהיתה פעם נערה מדליקה חצופה ומלאה באהבה, והיום היא כמו חילזון זקן שנח בשמש על הגב, כמו כובע מצחייה ישן ישן בריח של זיעה שרק רוצה שיכניסו אותו לכביסה, כמו אפרסק בשל מאוד שיושב בפסגת ערימת הפירות ורוצה שאיזה גבר יבוא וידחוף בו את האצבע השמנה והמזיעה.
זה סיפור על אישה שעדיין לא כתבו עליה ואולי גם אף פעם לא יכתבו. היא בזבזה את כל האנרגיה שלה על לבנות בית ולהשיג זוגיות טובה ובריאה, על לשנות את כל הדפוסים הרעים ולמצוא את האחד לנצח נצחים. שכחה את החלומות שהיו לה ואיבדה את היכולת להתגבר על מכשולים.
כשקראה את הכתבה היא ביקשה למסור בתגובה: "חברה טובה טובה טובה שמכירה הכל ואומרת שהיא לא רוצה יותר להיות חברה, זה כמו שהפסיכולוגית שלי היתה אומרת לי שהיא לא מעוניינת לטפל בי יותר ושאני עושה לה בחילה."
7. אליקים
שי קומרוב
8. חלום על סרט אהבה גם בכחול
הירשל קלמן
9. Pareidolia
Nastya Komarov
10. אנטומיה של הסתרה
גאיה אונגר
שומעים ממני הרבה. סיפורים על שאלך למרחקים דמיוניים ואטפס על גבעות מושלגות ועל הרים תלולים. אני בוחרת בקפידה את חלקי נפשי הנוצצים דיים עבור תצוגה, אך אם שמים את הכול על השתק האווירה פתאום מעכירה. משום שבעת התבוננות קשובה אל תנועות גופי ההססניות, ניתן לגלות את כל הדברים שיושבים מתחת לפני השטח. בתוך אוזני, למשל, מקופלת לה באי-נוחות חוסר הוודאות שמקשיבה לכל פיסת רכילות תוך ניסיון לאחוז בשבריר של מציאות. ואם נרד מעט מטה, נמצא את המתח הנפשי הטמון לו בשרירים התפוסים כדרך קבע בגבי. מכילים בתוכם חששות, דאגות, מי יהיה ומה יקרה ועוד תהיות טורדניות. נמשיך במסענו ונגיע אל הריאות הקפוצות. קפוצות משום שלעולם הן לא מרפות עד הסוף, כי הן לעצמן לא מאפשרות. או אולי זו אני שלא מאפשרת להן... ממש לצדן ממוקמת בטני, הרוחשת וגועשת באופן תמידי. אין לדעת אם הקושי הממשי הוא שלה או שלי. היא מערבלת בתוכה בליל רגשות מירידות לעליות, מהצלחות לכישלונות. מנסה נואשות למצוא איזון, רגע של מנוחה, אך לחשוב וללעוס מחשבות אני ממשיכה. לעתים אני מקווה, או בעצם תוהה, איך יראה רגע שבו אתן לכל להישמע.
- היוצרים.ות -